חמש הטעויות הנפוצות ביותר בהעברת מצגת – שפת גוף

במאמר זה נדבר על טעויות נפוצות בשפת גוף בהעברת מסר ושיפורן

עמידה מאחורי פודיום

pod
וודאי יצא לכם להשתתף בכנס או בהרצאה שבה הדובר עמד מאחורי פודיום ודיבר….
בכדי לייצר קשר טוב עם הקהל, מומלץ לא להתחבא מאחורי פודיום למרות הנוחות היחסית,
למרות המקום לשים את הדף, והמיקרופון הקבוע .
הנטייה להישאר מאחורי הפודיום באה מתוך הדחף הראשוני להשאר במקום בטוח ומוגן
מאחורי
משהו יציב.
אמנם זוהי הצורה לנאום בפרלמנט אך זו לא הצורה לגרום לקהל להזדהות ולהתחבר אליך
כדובר ,
(אולי זו אחת הסיבות שרובינו פחות מתחבר לנאומים של פוליטיקאים).

עמידה קפואה במקום

boy-161793_960_720
לעיתים יוצא לנו לראות מרצים שבמשך הרצאה שלמה וארוכה נעמדים במקום אחד ללא תזוזה.
גם עמידה כזו אינה מומלצת, מכיוון שהיא משדרת תחושת קיפאון שהופך את ההקשבה
לפחות מעניינת.
המלצתי היא,
תזוזה מתונה בחדר תוך כדי דיבור ועמידה לסירוגין תשיג את היעד המבוקש.
מחד, לא נשדר קיפאון ומאידך, תנועה איטית לסירוגין תוסיף עניין.
כאשר אנו עושים זאת אנו מעודדים אקטיביות זעירה אצל הנוכחים בכך שאנו גורמים להם
להסיט
את ראשם לכיווננו ובכך להקשיב טוב יותר ולהתעניין בנאמר.

“ריקוד בחומה וירטואלית”

dancing-in-the-wall
לפעמים דוברים מייצרים לעצמם חומה וירטואלית, “פוסעים” רק בה וחוזרים שוב ושוב על
אותם
צעדים. לצופה מן הצד הדבר נראה לעיתים כמעין “ריקוד” מכיוון שהדובר חוזר  על צורת
הליכתו
וחוזר חלילה.
המלצתי,
לפני תחילת ההרצאה סמן לעצמך גבולות גזרה רחבים יחסית,
בדרך כלל בין 2 צידי המסך וכמה מטרים קדימה (כמובן שהדבר תלוי בגודל החדר או
האולם).
תוך כדי ההרצאה יש להיות מודע לזוז בגבולות הגזרה הרחבה
“לאמיצים” מותר גם להתקרב לקהל.

מבט לריצפה או לנקודה אחת בחדר

x-eyes-emoji
לפני שנים רבות, נכחתי בשיעור שבו המרצה רוב הזמן הסתכל על הרצפה או על נקודה אחת
בחדר במקום להסתכל על הסטודנטים.
כמובן שהשיעור היה פחות מעניין והיה קשה הרבה  יותר להתחבר לחומר.
מדוע? אנו צריכים קשר עין.
בחברה המערבית לא מקובל או מנומס להסתכל למקום אחר כאשר פונים למישהו בשיחה
של אחד
על אחד.
לדוגמא: דמיינו לעצמכם מצב שיש אצלכם אורחים בבית, האם תסיטו את עינכם לרצפה
כשתשוחחו איתם?
כאשר החדר מלא אנשים יש להסתכל על מושא השיחה, במקרה זה זהו קהל המאזינים.
אנו צריכים להשתדל לתת הרגשה לכל אחד מהיושבים בחדר שאנחנו איתו ומדברים אליו
ולכן יש
ליצור קשר עין עם הקהל בכל פינות החדר.
כיצד נעשה זאת?
אנו צריכים לסגל סיבוב ראש קבוע שיכסה את כל מקום ישיבת קהל המאזינים. מצד לצד
ומלמעלה
למטה, אך נקפיד לעשות זאת בצורה איטית עד בינונית ולא בצורה מלאכותית ומהירה.

ידיים בכיסים או ידיים שלובות

sammy_standing_arms_crossed-med
איש אחד טעה בדרך. לפתע ראה אדם הולך מולו ומחזיק 2 אבטיחים, אחד בכל יד. שאל
אותו:
“אתה יודע אולי איך מגיעים לרחוב לינקולן?”
ענה ההולך תחזיק רגע את האבטיחים! האיש לקח את האבטיחים ואז השני הרים את ידיו
משך
כתפיו וענה: “לא יודע..”
לדבר עם הידיים עובד מצוין כאשר מעבירים פרזנטציה.
לעומת זאת, כשאנחנו עם הידיים שלובות, או בכיסים אנחנו פחות משוחררים ופחות
תקשורתיים.
ידיים שלובות משדרות סגירות, התגוננות, שלילה וחוסר ביטחון.
ידיים בכיסים משדרות לעיתים אדישות וחוסר עמדה.
כאשר אנו מציגים, אנחנו מעוניינים לשכנע את הקהל ולהתחבר אל השומעים. לכן יש להימנע
מדיבור בידיים שלובות או בכיסים.
כדאי, שנרגיש חופשיים ונסגל תנועת ידיים בדיבור בצבור כמו בשיחת חולין עם חברים.
GetPersonaPhoto
אריאל זנג, מייסד ומדריך ראשי ב”PRESENT PERFECT” ™ מביא איתו מעל 20 שנות
ניסיון
בשיווק וניהול הדרכה. ובעל M.B.A  במנהל עסקים (התמחות שיווק), מאוניברסיטת בר-אילן.
סדנאות וייעוץ ניתן לקבל באנגלית, עברית וספרדית.
ariel@pr-perfect.net, 052-5611301
אנשים התעניינו גם:
חמש הטעויות הנפוצות ביותר בהכנת מצגת
נסו ותופתעו, שלושה דברים שישדרגו לכם את ההרצאה
פחד קהל